והיום נראיין את לי'רון (נהגה במלעיל – כלומר לי-רון) – סטודנטית שנה רביעית מתוך חמש בפיזיוטרפיה באוניברסיטת תל אביב ואישיות חשובה מאוד בקרב קהילת מדריכי האירובי של עמק חפר.
(זאת לא לי'רון)
סקריבוס: אהלן לי'רון, מה המצב?
לי'רון: בסדר, מעולה.
סקריבוס: את זוכרת מהו ציון פסיכומטרי שלך?
לי'רון: כן, 680.
סקריבוס: איך למדת לפסיכומטרי?
לי'רון: הייתי רשומה לקורס פסיכומטרי, אבל לא הלכתי לחצי מהמפגשים ולא עשיתי יותר מדי את התרגילים שהיה לעשות בבית. עברית וגיאומטריה היה לי נחמד וקל וקראתי איזה ספר באנגלית, אבל חוץ מזה לא עשיתי כלום.
סקריבוס: ספרי לי קצת על קורס הכנה לפסיכומטרי שעשית.
לי'רון: עשיתי את הקורס באחת מחברות הפסיכומטרי שמעבירות קורס מרוכז – זה התחיל פעמיים בשבוע ואז הפך להיות שלוש פעמים בשבוע. עשיתי אותו עם חברה כשהייתי בצבא. בדיעבד זה לא היה חכם לעשות כי לא יכולתי לצאת מתי שרציתי מהצבא. גם קורס הכנה לפסיכומטרי בו השתתפתי היה ממש מאוחר– מ- 6 עד 10 בלילה. לא תמיד הספקתי להגיע בשש, ואז לתפוס אוטובוס אחרון שבקושי הייתי מספיקה אליו היה קצת לחוץ וקשה. לא היה לי מתי להכין שיעורים והייתי צריכה להשלים בצבא את השעות שהייתי יוצאת לקורס הכנה לפסיכומטרי. בסופו של דבר הציונים של הבגרות הם שעזרו לי להכנס לפיזיוטרפיה, וגם כי הצלחתי בראיון והמבחנים הפסיכוטכניים שעושים כחלק מהקבלה לחוג. אגב, היום אני יודעת שעם ציון פסיכומטרי נמוך מ- 720 הם כעקרון לא מקבלים יותר, רק מועמדים עם סעיפי אפליה מתקנת.
(גם זאת לא לי'רון)
סקריבוס: אז רגע בעיקר בגלל שהיית בצבא הקורס לא כל כך עזר לך?
לי'רון: לא רק. מה שלדעתי הרבה יותר קובע זה התרגול שלך בבית – בקורס כל החצי שעה הראשונה הייתה לפתור תרגילי בית. אני לא עשיתי את התרגילי בית, ולכן זה פספס לי את הקטע.
סקריבוס: מה עוד הקשה עליך בתקופה בה עשית קורס הכנה לפסיכומטרי?
לי'רון: הקורס היה לי רחוק מהבית ולא תמיד יכולתי להגיע. ואם מפספסים משהו ואי אפשר להשלים את השיעורי בית נמצאים בפיגור.
סקירובס: קורס יותר גמיש היה עוזר?
לי'רון: אם היה לי משהו יותר גמיש בשעות או נגיש במרחק, או קבוצה קטנה זה יכל לעזור. נגישות הייתה הבעיה הכי גדולה – ללכת לקורס אחרי שקמתי מוקדם ואחרי יום ארוך היה קשה... מדריך שבא אליי הביתה בשעות נוחות לי יכל להיות טוב, אבל המסגרת הכיתתית הייתה נחמדה. אולי קבוצה קטנה של כמה חברים שאליהם מגיע מדריך היה יכול להיות הפתרון הכי טוב, כי אני צריכה חברים שידרבנו אותי - רק כשדיברתי עם החברות והתייעצנו זו עם זו הייתי פותרת שיעורי בית. לא הייתי פותחת את המחברת אם החברות לא היו שואלות אותי משהו על השיעורי בית.
סקריבוס: מה דעתך באופן כללי על המבחן הפסיכומטרי?
לי'רון: לדעתי מבחן פסיכומטרי הוא כנראה הרע במיעוטו – צריך מבחן מסנן אבל בחרו מבחן שבודק כמה אפשר לחרוש. המבחן כניסה לפיזיוטרפיה היה הרבה יותר הגיוני כי הוא בדק אם אתה מתאים למקצוע. גם הבגרויות הן מדד יותר מייצג – הן כוללות בתוכן הערכת מורים ומעריכות את התלמיד לאורך מספר שנים ולא מספר חודשים. אני לא זוכרת כלום מהמבחן הפסיכומטרי. אני זוכרת כמה מאמרי הבנת נקרא שנהנתי מהם, אבל דברים שלא היה לי נחמד איתם לא עשיתי בשורה התחתונה. זה מבחן שבודק כמה אתה יכול ללמוד ולהשקיע וכמה פעמים אתה יכול לעשות אותו. למשל חברות שלי עשו מבחן פסיכומטרי פעמיים-שלוש כדי להתקבל למקצוע שרצו. אני בחיים לא הייתי עושה את המבחן יותר מפעם אחת. היה ברור לי שאני עושה אותו פעם אחת, ועם זה ננצח. חשבתי על לנסות להתקבל לרפואה, אבל לא הייתי עושה את המבחן 7 פעמים כדי להתקבל למקצוע זה.
(וגם זאת לא)
סקריבוס: מה המסר שלך לתלמידי הפסיכומטרי של היום?
לי'רון: תשקיעו כי זה יעזור לכם להתקבל. אבל תזכרו שהם לא בודקים כמה אתם חכמים או מוכשרים. יש מעט מאוד אנשים שבלי ללמוד מצליחים במבחן פסיכומטרי. גם אין מה להלחץ. אנשים סביבי במבחן היו בלחץ, ממש הזיעו וקיללו כשלא הצליחו בשאלה. ואני אמרתי לעצמי 'די, קחו את זה באיזי, זה רק מבחן'. מצד שני כן צריך לחרוש ולהשקיע כי זה מה שמקבל אנשים לאוניברסיטה. אם היה אפשר לעשות מבחן לפי פקולטות והתאמה למקצוע, אפילו יחד עם פסיכומטרי, זה יכל להיות לדעתי יותר טוב. דרך אגב, גם לא נורא אם לא מקבלים פטור באנגלית – עשיתי קורס אנגלית של הפקולטה שלי והוא דווקא היה מאוד נחמד. נהנתי ממנו והוא אכן לימד אותי דברים חדשים, עם דגש על מונחים במקצועות הרפואה אותם אני לומדת.
תודה רבה ללי'רון ותודה רבה לקוראינו.
ועד לפעם הבאה, אל תקחו דוגמא מלי'רון ותרגלו הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה