יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

קומנד אנד פסיכומטרי (או גם היום בו אנשים לקחו קורס הכנה לפסיכומטרי ברצינות רבה מדי)

כולם ידעו שזה יגיע, זה היה עניין של זמן. שני המחנות היריבים של הכנה לפסיכומטרי לא יכלו לקבל האחד את קיומו של השני, וההתנגשות בניהם הכתה גלים בכל רחבי בואכה אבן גבירול. העימות, כמו בכל המלחמות הגדולות, נסב סביב סוגיה אידיאולוגית ראשונה במעלה - האם במקרה ונתקלים במהלך מבחן פסיכומטרי בשאלה אותה לא מצליחים לפתור לנחש אותה או לנסות ולהמשיך לפתור?

אכן, מעולם לא נראה קורס הכנה לפסיכומטרי כה סוער. מחנה המתנחשים התבצר בתוך מגדל המאה ושם ערך ללא הרף סימולציות של סימולציה פסיכומטרי בה כל השאלות בלתי פתירות ולמעשה נועדו לתרגול ניחוש. לעומתם מחנה הנחושים התבצר ב"פלאפל ארבעת הכדורים", שם אכל פלאפל וערך סימולציות של סימולציה פסיכומטרי בה שאלות שניתן לפתור בלא פחות מחמש דקות. קלגסים מאת שני הצדדים התהלכו בשני עברי רחוב, הטילו חיתתם על חתולי הרחוב וזקנים עריריים עם שקיות של קניות, והשליכו האחד על השני באכזריות עפרונות תקניים כמו גם ספרי לימוד פסיכומטרי.

מכון פסיכומטרי שלנו עמד בלב המצור. אין יוצא ואין בא. הרחוב משותק. על פי ההערכות שיחות שלום לא יתקיימו לפני מועד מרץ 2010. כבר לפני שבוע ימים ניסינו ליצור קשר עם בעל-פסיכומטרי, האדון הבלתי מעורער של מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו – האדם היחיד אשר מסוגל לתווך בין הצדדים ולפתור את הסוגיה עקב היותו האוטוריטה הבלתי מעורערת בתחום של הכנה לפסיכומטרי. אפס – קווי התקשורת נותקו זה מכבר. קבוצת נחשנים נשכה באישון לילה את קווי השח-רחוק של מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו (לאחר שניחשה בהצלחה את מיקומם), וכאילו בתגובה גילינו כי קבוצת נחושים נחושה במיוחד הצליחה לפרוץ את מערכות האבטחה של הכיסוי הסלולארי של תל אביב כולה.

בסמוך לי על גג מכון הכנה לפסיכומטרי שכב על בטנו מורה פרטי לפסיכומטרי. מעל שנינו הייתה פרוסה רשת הסוואה צבועה בסכמה של פרק כמותי. בידיו אחז מורה פרטי לפסיכומטרי יונה חומה, עם פתקית לזכירת אוצר מילים, מתנת מכון הכנה לפסיכומטרי מתחרה לרגלה לאחד מתלמידיה שערק אלינו.
"את תיקוותנו האחרונה, ציפורה." לחשתי לה. "עופי לביתו של בעל פסיכומטרי, יידעי אותו כי ממלכתו מתפוררת!"
מורה פרטי לפסיכומטרי ואני הנהנו זה לזה, והוא זרק את הציפור האצילית לאוויר הפתוח. מייד הומטרה על הציפור האמיצה אש גהינום בדמות כדורי טפו-טפו עשויים מטפסי רישום אל קורס הכנה לפסיכומטרי.
"עופי, עופי ציפור אצילה...!" לחשתי בנחישות.
מורה פרטי לפסיכומטרי עקב אחר מעופה של ציפורה במשקפת. "היא מעל כיכר המדינה... ארלוזרוב... איכילוב... מרכז גולדה..."

עיני כבר ברקו והחלתי לדמיין לעצמי את קיצו של מצור הכנה לפסיכומטרי זה, אולם כגודל התקווה כך גודל האכזבה. ואכן, לבי צנח כאשר מבין שפתיו של מורה פרטי לפסיכומטרי יצא "אוי לא..."
הבטתי בו בחשש, והוא הביט בי בחזרה. "סינמטק... לא היה לה סיכוי... אחד הזקנים מפזר לחם... "
דפקתי באגרופי על המרזב. "לעזאזל...! איך נוכל לפתור שאלת פסיכומטרי ארורה זו ולהשכין שלום בקרב תלמידי קורס הכנה לפסיכומטרי?" שאלתי רטורית.

ואז שמעתי קול מוכר ועוצמתי אומר מאחורי "זה יותר פשוט ממה שאתה חושב...!"
מורה פרטי לפסיכומטרי ואני הסתובבנו מיד, ושם ראינו אותו - עומד בשילוב ידיים וחולצה כחולה עליה כתוב "אל תשאל מה פסיכומטרי יכול לעשות לך, שאל מה אתה יכול לעשות עבור פסיכומטרי" – באורח פלא בעל פסיכומטרי שמע את תפילתנו. אורי הגיע לעשות שלום ולהוציא את הפסיכו מהפסיכומטרי.

כיצד הגיע אורי, בעל פסיכומטרי, לגג מכון הכנה לפסיכומטרי? כיצד יצליח להשכין שלום בין הניצים? ומה תהיה תשובתו לשאלת השאלות – לנחש או להיות נחוש?
כל זאת בפוסט הבא, ועד אז אל תשכחו לתרגל.

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

שפעת החרדים (או גם: מה לעשות אם לא יודעים תשובה במהלך מבחן פסיכומטרי?)

בפוסט הקודם גילינו כי במהלך קורס הכנה לפסיכומטרי זליג התלמיד לקה בחרדה עמוקה שמקורה בקשריו הסבוכים עם הוריו, ובמישור המיידי יותר, בחששו מפני מצב בו הוא לא ידע את התשובה הנכונה במהלך מבחן פסיכומטרי. לאחר שניסה סופר פסיכומטרי זה להתחמק לשווא מנחת זרועה של חרדת טעייה זו התמזל מזלינו ולחדר ההמתנה של מכון הכנה לפסיכומטרי בו התקיימה השיחה נכנס מורה פרטי לפסיכומטרי, אשר חשק בקצת סוכריות גומי (המוגשות באופן קומפלימנטארי לכל באי המכון). את מורה פרטי לפסיכומטרי עירבנו באופן רצוני בשיחה (כלומר, בהתאם לרצוננו שלנו), וברוב טובו חלק המורה עם זליג התלמיד את הידע הנכסף שלו בתחום שאלות פסיכומטרי בעלות חרדת פתירה.

"אז רגע, אני רוצה להבין," אמר מורה פרטי לפסיכומטרי, "אתה בעצם חושש ממצב בו תתקל בשאלת פסיכומטרי אשר לא תדע את התשובה עליה?"
"חושש?" שאל זליג התלמיד, "לא אדוני, חושש היא המילה בה הייתי משתמש לתיאור רגשותי כלפי האפשרות שיום אחד אתלקח ספונטנית (הערת הסופר: בעיני זליג התלמיד התלקחות ספונטנית היא חשש קונקרטי ביותר – זו הסיבה בגינה הוא נוהג להלך עם רשת הסוואה בימים בהם הטמפרטורה עולה על 23 מעלות). גופי נתקף בחיל ורעדה לנוכח האפשרות שביום מן הימים אתקל בשאלה בלתי פתירה ואצטרך להגן על עצמי בתואנה הידועה אודות גובה הציון שקיבלתי בתום סימולציית פסיכומטרי."
"אני מבין." אמר מורה פרטי לפסיכומטרי, ולא הבין.
"אתה לא מבין!" אמר זליג התלמיד, "אם אקבל ציון פסיכומטרי נמוך מ- 743 לעולם לא אתקבל לעריכת דין פוטו-ביומטרית!"

באותו הרגע שמענו יבבה מצד החדר. הייתה זו אולגלינקה, ששכבה מכורבלת בתנוחת עובר בסמוך לשטיח לניקוי הרגליים.
"הוא צודק... אלוהי אברהם, יצחק בשביס זינגר ויעקוב, הוא צודק... אם אקבל פחות מ- 768 ידחו אותי על הסף מהפקולטה לעיצוב ותכנון לימודי עיצוב ותכנון..."
מורה פרטי לפסיכומטרי ואני החלפנו מבט מודאג. כבר חזינו בתופעות כאלו בעבר. ההיסטוריה של מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו רוויית חרדות של תלמיד אחד שבתום רגעים ספורים מרגע יצירתם פשו בכל שאר התלמידים.
מהר, אל פורום פסיכומטרי!" שאגתי, ומייד רצנו לטלפון הסלולארי דור 3 ומשהו הקרוב. אבוי לנו, איחרנו את המועד – פורום פסיכומטרי כבר היה מלא בהודעות חרדות של תלמידים אודות הסיכוי להתקל בשאלה אותה לא מצליח התלמיד לפתור במהלך מבחן פסיכומטרי.

"עוד לא נולדה שאלת הפסיכומטרי שאי אפשר לפתור אם יושבים עליה מספיק. חוץ מאלו שאי אפשר לפתור." הצהיר 'עומרי החגיגי'.
"נחשו כל עוד נפשכם בכם!" הצהירה בעוז 'אביגדורה'.
"נחשנים נמאסתתתתתתתתתם!" באה התגובה הגזענית להערתה ממקלדתו הארסית של 'יש-זמן11'
"אההההההה!!!!!!11111" ביטא עצמו באבסטרקיות חצוצרן-מובטל-קרח 42
"אז מה לעשות??? לנחש? לדלג? לחזור אחר כך? לנסות לפתור?" כתבה 'מחפשת-קשר-רציני'.

מורה פרטי לפסיכומטרי ואני החלפנו מבטים.
באותו רגע קול נפץ עז החריד את חוויית הגלישה ונשאנו עינינו. שמשת דלת מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו נופצה עקב ספר תרגול מילולי שעף דרכה. ברחוב שמחוץ לדלת התנצחו שני מחנות יריבים של תלמידי פסיכומטרי. שני הצדדים נשאו לפידים, קלשונים ושאר כלי עבודה חקלאיים, ההבדל בניהם ניכר בשלטים אותם נשאו – אלו מצד ימין של הרחוב עמדו תחת שלט בו נכתב "פסיכומטרי הוא לא משחק קוביה! אמרו לא לניחושים!". מתנגדיהם מצד שמאל של הרחוב עמדו תחת שלט עליו נכתב בלעז "The End is Nigh!" וזעקו זעקות בגנות בזבוז זמן על ניסיונות לפתירת שאלות פסיכומטרי סרבניות.
"זה יותר גרוע מהפעם בה החל הפולמוס הציבורי כנגד שאלות נפחים..." אמר מורה פרטי לפסיכומטרי בדאגה.
הנהנתי בהסכמה ואמרתי "אז לפחות יכולנו לשכנע אותם שמדובר רק בשרטוטים ולא במיכלים אמיתיים שמסתירים מהם..."
בשלב הזה גם מורה פרטי לפסיכומטרי וגם אני הבנו ששפעת החרדים עברה את גבול הטעם הטוב, ושיותר אין מנוס - יש רק אדם אחד שיכול להשיב את השלום למחוזות מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו. ברגל רועדת ניגשתי לשולחן המזכירה, והרמתי את שפורפרת הטלפון. חייגתי "0" לקבלת המוקדנית.
"הגרוע מכל קרה," אמרתי, "העירו את בעל-פסיכומטרי..."
ועד שנברר מה יאמר בעל-פסיכומטרי, אל תשכחו לתרגל.