בסימולציות קיבלתי הרבה יותר (טעויות דביליות במבחן פסיכומטרי חלק II)

מה זה טעות דבילית במבחן פסיכומטרי? כעקרון אלו הן הטעויות שגורמות לך לחשוב שסימנת ג' אבל בעצם סימנת ד'. במקרה הטוב שנייה אחרי שתגיש את הפרק תזכר בזה, תדפוק את המצח בכסא-שולחן המחניק של האוניברסיטה ותגיד לעצמך שאתה דביל. במקרה הרע אתה תופתע מאוד כשתקבל ציון פסיכומטרי נמוך במאתיים נקודות מזה שציפית, לעולם לא תדע למה ותגיד לכולם בפורום פסיכומטרי שבסימולציות תמיד היית מקבל יותר.

חוץ מבוחני פסיכומטרי שלועסים בקול רם וגורמים לך להשתגע במהלך בחינה או להתחפש לחברה שלך ולעשות במקומה את המבחן*, טעויות דביליות הן הגורם מספר אחת להורדת ציון בקרב תלמידים שיודעים את חומר הלימוד של פסיכומטרי. מי שלא מאמין מוזמן לקרוא את הפוסט הקודם, אשר לא מותיר מקום לספק בקשר לכך.

אז למה בעצם קורות טעויות דביליות? למה אנחנו יודעים איך לפתור את השאלה ובסוף נופלים בה? אין תשובה ברורה. כל אחד ומסיחי הדעת שלו. מה שבטוח, חלק גדול מהבעיה היא שלדרוש מתלמידים לעשות בחינה של למעלה משלוש שעות זה מעייף. אין פלא שנבחנים רבים רוצים לסמן א' אבל בדרך נרדמים וכשמתעוררים מסמנים במקום ב'. אז נכון, קורה שמתבלבלים מהעייפות או משהו אחר מבלבל ומוציא אותנו מריכוז, ולפעמים אין מה לעשות נגד זה.
מה שכן אפשר לעשות זה למצוא כמה עקרונות מנחים בעת פתירת מבחן פסיכומטרי שימנעו מאיתנו לטעות כמו דבילים, גם אם עייפים וגם אם קרה הנורא מכל והבוחן החליט ללעוס מסטיק.

העקרון הראשון שנמליץ עליו הוא לסמן נתונים חשובים ולרשום הערות בדף בחינה פסיכומטרית – מדובר בממקדי תשומת לב שדורשים אפס מאמץ במהלך הבחינה, עוזרים לזכור את הספרות או הנתונים החשובים וממקדים בהם את העין ולא במסיחים למינהם ימ"ש. בהמשך למגמה גראפית זו, נמליץ בכל לב שאת החישובים תערכו על הדף ולא בראש, אפילו אם נראה לכם שאתם צודקים במיליון אחוז ואין סיכוי שתטעו – כי תמיד יש סיכוי שתטעו.* אל תהיו שאננים, תהיו חכמים.

את המלצתנו השנייה יש ליישם לפני הבחינה. אם תעברו על מבחנים, סימולציות של מבחני פסיכומטרי או סתם תרגולים שעשיתם בעבר בוודאי תגלו שיש מכנה משותף לשאלות בהן טעיתם טעויות דביליות. נסו לראות מהו המכנה המשותף הזה מאחר ומודעות הוא הצעד הראשון בפתרון הבעיה. יכול להיות שתגלו שסוג שאלות מסויים מבלבל אתכם, ששאלות עם למעלה מ- X נתונים מרדימות אתכם או שאולי אתם בכלל לא יודעים לפתור כמו שצריך את השאלה.

ההמלצה השלישית היא זו אשר רוב התלמידים נכשלים ליישם, וחבל כי היא זו מונעת טעויות דביליות מוכחת. שיטה זו זכתה לשם "לקרוא-לקרוא-לקרוא-ואז-לקרוא-שוב-פעם". אתם יכולים לנחש על מה היא מתמקדת, ויכולים גם להבין למה היא כל כך חשובה – קריאה חוזרת של שאלה עשויה להיות ההבדל בין כשלון להצלחה בה. כמובן שעקב לחץ הזמן של מבחן פסיכומטרי קשה לקרוא כל שאלה יותר מפעם אחת, אבל שווה לנסות לרכוש את יכולת הקריאה המהירה של שאלות. התייעצו עם מורה פסיכומטרי פרטי כדי לקבל עצות אודות קריאה מהירה וקריאה חוזרת של שאלות.

לסיכום – טעויות דביליות הן טעויות שמורידות נקודות סתם. נסו להתרכז יותר, לעבוד יסודי ומסודר יותר ולהתכונן לבחינה הפסיכומטרית כראוי לא רק מבחינת לימוד החומר, אלא גם מבחינת יכולות למידה ועבודה.

נשמח לשמוע אם יש לכם רעיונות נוספים שיעזרו מקהל התלמידים למנוע מעצמם טעויות דביליות. ועד לפוסט הבא נאמר לכם בינתיים שלום ולהתראות!

(בתמונה - נבחנים נתפסים בטעות דבילית בשעת מעשה בבחינה פסיכומטרית)

* לא מאמינים לנו שיש סיכוי שתטעו? אז הנה סיפור שיוכיח זאת – ידידי הטוב איתן החכם הוא עילוי מתמטי. בתיכון אף פעם לא למד, ביום הבחינה תמיד היה בוכה שהוא יודע כלום, וכמובן שהיה מוציא מאיות כמו שפיתגורס היה ממציא משפטים. יום אחד הייתה בחינה. הבכי התחיל כרגיל, כולל הצהרות חוזרות על כך שהוא עומד להכשל שכבר לא ריגשו אף אחד מהחבר'ה – כבר ראינו וכבר שמענו עליו ועל הכשלונות שלו. ואכן, שבוע לאחר הבחינה איתן ניגש מחויך לחבר'ה.
"נחשו כמה קיבלתי?" שאל, ומיד ענה "102!!!"
מסתבר שהייתה שאלת בונוס בת עשר נקודות שאיתן ענה עליה, כך שקיבל יותר ממאה. וכדי להוכיח את טענתנו שכל אחד יכול לטעות נפנה כלפי איתן והקוראים אצבע מאשימה ונשאל לאן בעצם נעלמו 8 נקודות?!?!