תמיד תסתכלו על הצד החיובי של קורס הכנה לפסיכומטרי

במהלך שיטוטי במסדרון מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו, לא אחת מגיעות לאוזני מיני התבטאויות של תלמידים על המבחן, אותן הם חולקים זה עם זה ובפניו של אותו מורה פרטי פסיכומטרי אשר מלווה אותם בדרכם.
"זה לא מבחן, זה דרעק!" קבע בזעם תלמיד א', ונאלצתי להנהן בראשי בהסכמה.
"אם הייתי צריך לבחור בין תרגול פסיכומטרי לבין צפייה בתעמולת בחירות הייתי בוחר בתשובה ב'!" טען בתוקף תלמיד ב' והבעתי כלפיו אמפתיה עמוקה בשתיקה.
"כשהייתי קטן רציתי להיות פיראט. בקושי ראיתי מילים שקשורות לימאות במילון אוצר המילים." התלונן תלמיד עם רטייה ובובה של ציפור שחוברה באיזולירבנד לכתף מעילו. מורה פרטי לפסיכומטרי אשר הזדמן בסביבה הראה לו במילון מילים כגון מנור, צפדת ומכמורת. דעתו של התלמיד התרצתה בנוגע לאוצר מילים וביטויים, אולם הוא עדיין הרים אגרוף קפוץ כלפי מנורת הניאון והכריז כי "מה זה משנה? זו עדיין בחינה מצחינה! ארררג!"

לבי יצא אל אותם תלמידים אשר מצאו עצמם נאלצים להתמודד עם חזקות ואנלוגיות כאשר חטאם היחיד היה רצונם ללמוד במכון להשכלה גבוהה. אולם למרות זאת, ממרום שנותי ידעתי כי לתמונה יותר מימדים מאלו הנראים בכיתת קורס הכנה לפסיכומטרי. זאת מאחר, ובמחילה מיסוריכם, מבחן פסיכומטרי הוא לא רק רע – יש בו גם צד חיובי. הוא אפילו יכול להביא... תועלת.
אתחנן ממאות האצבעות אשר בעוד מחצית השניה ילחצו על כפתור ה"חזור" שלא לעשות כך, ואנא הרשו לי לספר לכם סיפור קצר אשר ימחיש את טענתי כי קיים למבחן הפסיכומטרי גם צד חיובי.

השנה היא 1999. העולם הוכה בתדהמה לאחר שהתברר שברוס ויליס מת בחוש השישי (אה, כן... זהירות – ספולר... מקווה שלא מאוחר מדי. אם קראתם את השורה האחורנה אז תשכחו ממנה). בכל רחבי הארץ, או לפחות בין מחדרה למכבים-רעות, אלפים מתרוצצים באטרף ברחובות, סוחבים ארגזי קרטון מלאים בסיפולוקס וכמויונז לקראת באג אלפיים אשר עומד להכות ללא רחם בתרבות האנושית. בבית הספר שבקיבוץ קטן בשרון עומדת חבורת נערים במעגל ודנים על הורדתה מהמסך בטרם עת של הסדרה הרקולס. צלצולים לא היו בבית הספר הנ"ל, אולם מורים בעלי מבט חודר שהיו מאוד נעלבים אם היו רואים אותך בחוץ אך לא בשיעור שלהם היו גם היו. כאשר המורה לאזרחות חלפה על פני אותה חבורת נערים הם הישירו לה מבט חודר וקר שאומר "גברת, עם כל הכבוד לחוק חוקה ומשפט, אותנו תמצאי באלונית שמאחורי הרפת. שיהיה לך יום נעים!" וכך היה יום אחרי יום, שיעור אחרי שיעור למשך כל השנה. הנערים התפטמו מבורקסים שקנו במאפיה, ולקודקודם לא נכנס כל ידע חוץ מזיהוי מכוניות המורים השונים על פי רעשן טרם קפיצה חפוזה אל תוך השיחים למסתור. מיותר לציין שמחבורת נערים זו לא יצאו הרבה זכאים לבגרות. האחד כתב X במקום שמו בבחינת הבגרות בהבעה, אחר, בעל תושיה רבה יותר, ניסה לשכנע את הבוחן של בחינת ההיסטוריה כי אופטימוס פריים הוא אחד המנהיגים הבולטים של המאה העשרים. ארבעה מהם מצאו לעצמם שיקצעות כבנות זוג. אבל יש שיזקפו עובדה זו לזכותם.

השנים חלפו להן. חבורת הנערים גדלה לתפארת והפכה לחבורת בטלנים. המשגשג שבהם הפך למסלר רצפות לינולאום, האחרים – שלא נדע. יום אחד התעורר אחד מהם, חוגי, והביט סביבו. הוא נוכך שהוא בן 24, משוחרר טרי לאחר מספר שנות שירות קבע, חסר כל השכלה, הכנסה או עתיד למצוא כלה (הוא מחסרי המזל שלא מצאו שיקצע). שיערו צמח פרא וליכלוך נח תחת ציפורניו. הוא החליט שהגיע הזמן לקחת אחריות על עתידו, והרים טלפון לאוניברסיטה.

(חוגי לפני קורס הכנה לפסיכומטרי ולימודים אקדמאיים)

"שלום, מדבר חוגי!" אמר חוגי בנחישות למזכירה בצד השני של הקו. "הייתי מעוניין ללמוד אצלכם מנהל עסקים ומזרח אסיה כדי שאוכל להיות איש עסקים משגשג עם פן רוחני – שמעתי שזה מאוד עושה את זה לבחורות, בעיקר שיקצעות."
"יש לך בגרות?" שאלה המזכירה המנומנמת בקו השני של הטלפון.
"כן - קיבלתי 57 בשלוש יחידות מתמטיקה!" אמר חוגי בגאווה.
"אז תצטרך ציון פסיכומטרי גבוה כדי להתקבל" השיבה המזכירה.
חוגי לא התייאש. הוא שם את עינו של הנמר במערכת הסטריאו, נרשם אל קורס הכנה לפסיכומטרי והחל ללמוד במרץ. במשך החודשים הבאים הוא השקיע את כל כולו בהכנה לבחינה הפסיכומטרית. הוא נאלץ להשלים הרבה מהפערים של שנות בית הספר בהן התרשל. לראשונה בחייו למד מהו ההבדל בין חילוק לחיסור. הוא השלים משפטים תוך כדי פתירת משוואות באלגברה. הפסקול של רוקי שלוש נשרט לאחר חודשיים וחצי של הרצה אינטנסיבית ולכן החליפו במיטב של אתי אנקרי לשארית הקורס, אולם הדבר רק הגביר את נחישותו להצליח.
הגיע היום הגדול. מורה פרטי לפסיכומטרי של חוגי ניגש אליו ולחץ את ידו.
"אתה תהיה בסדר... נמר." אמר מורה פרטי פסיכומטרי, והשניים פרצו בבכי זה על כתפו של זה לאור המסע המרגש.
המבחן החל. חוגי נכנס בעוז לחדר הבחינה. הוא הביט סביבו. ילד הכפר הקטן עורך מבחן פסיכומטרי לצד ילדי העשירון העליון של בת ים. הבוחנת לעסה סנדוויץ' טונה בקול אולם חוגי הקיף עצמו בבועה של שקט ואהבה וצלח את ההפרעה.
מספר שבועות לאחר מכן הגיעה מעטפה עם ציון פסיכומטרי – 756.
"הידד!" צווח חוגי, קפץ באוויר ורץ עד למזכירת האוניברסיטה ששאלה אותו למה פשוט לא פקסס לה את הטופס או לקח אוטובוס, הרי ממש חם בחוץ למען השם. שנה לאחר מכן החל חוגי בלימודיו, ושלוש שנים לאחר מכן הפך לאיש עסקים רוחני ומשגשג.

(חוגי לאחר קורס הכנה לפסיכומטרי ולימודים - איש עסקים משגשג ורוחני)

מה מוסר ההשכל של הסיפור הנ"ל?
ובכן קוראי היקרים, למרות שאין ספק כי מבחן פסיכומטרי הוא אחד המבחנים התמוהים ביותר שאי פעם הומצאו, וללא ספק אחד מהדורשים ביותר – לפעמים הוא יכול להיות מציל חיים בכל הקשור לקבלה לאוניברסיטה. אמנם חוגי השקיע ארבעה חודשים מפרכים מחייו בקורס הכנה לפסיכומטרי אבל אם לא היה מוציא ציון פסיכומטרי גבוה, היה צריך להשקיע שנה שלמה בהשלמת בגרויות.

תחשבו על זה, וכמובן אל תשכחו תרגול פסיכומטרי.