שפעת החרדים (או גם: מה לעשות אם לא יודעים תשובה במהלך מבחן פסיכומטרי?)

בפוסט הקודם גילינו כי במהלך קורס הכנה לפסיכומטרי זליג התלמיד לקה בחרדה עמוקה שמקורה בקשריו הסבוכים עם הוריו, ובמישור המיידי יותר, בחששו מפני מצב בו הוא לא ידע את התשובה הנכונה במהלך מבחן פסיכומטרי. לאחר שניסה סופר פסיכומטרי זה להתחמק לשווא מנחת זרועה של חרדת טעייה זו התמזל מזלינו ולחדר ההמתנה של מכון הכנה לפסיכומטרי בו התקיימה השיחה נכנס מורה פרטי לפסיכומטרי, אשר חשק בקצת סוכריות גומי (המוגשות באופן קומפלימנטארי לכל באי המכון). את מורה פרטי לפסיכומטרי עירבנו באופן רצוני בשיחה (כלומר, בהתאם לרצוננו שלנו), וברוב טובו חלק המורה עם זליג התלמיד את הידע הנכסף שלו בתחום שאלות פסיכומטרי בעלות חרדת פתירה.

"אז רגע, אני רוצה להבין," אמר מורה פרטי לפסיכומטרי, "אתה בעצם חושש ממצב בו תתקל בשאלת פסיכומטרי אשר לא תדע את התשובה עליה?"
"חושש?" שאל זליג התלמיד, "לא אדוני, חושש היא המילה בה הייתי משתמש לתיאור רגשותי כלפי האפשרות שיום אחד אתלקח ספונטנית (הערת הסופר: בעיני זליג התלמיד התלקחות ספונטנית היא חשש קונקרטי ביותר – זו הסיבה בגינה הוא נוהג להלך עם רשת הסוואה בימים בהם הטמפרטורה עולה על 23 מעלות). גופי נתקף בחיל ורעדה לנוכח האפשרות שביום מן הימים אתקל בשאלה בלתי פתירה ואצטרך להגן על עצמי בתואנה הידועה אודות גובה הציון שקיבלתי בתום סימולציית פסיכומטרי."
"אני מבין." אמר מורה פרטי לפסיכומטרי, ולא הבין.
"אתה לא מבין!" אמר זליג התלמיד, "אם אקבל ציון פסיכומטרי נמוך מ- 743 לעולם לא אתקבל לעריכת דין פוטו-ביומטרית!"

באותו הרגע שמענו יבבה מצד החדר. הייתה זו אולגלינקה, ששכבה מכורבלת בתנוחת עובר בסמוך לשטיח לניקוי הרגליים.
"הוא צודק... אלוהי אברהם, יצחק בשביס זינגר ויעקוב, הוא צודק... אם אקבל פחות מ- 768 ידחו אותי על הסף מהפקולטה לעיצוב ותכנון לימודי עיצוב ותכנון..."
מורה פרטי לפסיכומטרי ואני החלפנו מבט מודאג. כבר חזינו בתופעות כאלו בעבר. ההיסטוריה של מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו רוויית חרדות של תלמיד אחד שבתום רגעים ספורים מרגע יצירתם פשו בכל שאר התלמידים.
מהר, אל פורום פסיכומטרי!" שאגתי, ומייד רצנו לטלפון הסלולארי דור 3 ומשהו הקרוב. אבוי לנו, איחרנו את המועד – פורום פסיכומטרי כבר היה מלא בהודעות חרדות של תלמידים אודות הסיכוי להתקל בשאלה אותה לא מצליח התלמיד לפתור במהלך מבחן פסיכומטרי.

"עוד לא נולדה שאלת הפסיכומטרי שאי אפשר לפתור אם יושבים עליה מספיק. חוץ מאלו שאי אפשר לפתור." הצהיר 'עומרי החגיגי'.
"נחשו כל עוד נפשכם בכם!" הצהירה בעוז 'אביגדורה'.
"נחשנים נמאסתתתתתתתתתם!" באה התגובה הגזענית להערתה ממקלדתו הארסית של 'יש-זמן11'
"אההההההה!!!!!!11111" ביטא עצמו באבסטרקיות חצוצרן-מובטל-קרח 42
"אז מה לעשות??? לנחש? לדלג? לחזור אחר כך? לנסות לפתור?" כתבה 'מחפשת-קשר-רציני'.

מורה פרטי לפסיכומטרי ואני החלפנו מבטים.
באותו רגע קול נפץ עז החריד את חוויית הגלישה ונשאנו עינינו. שמשת דלת מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו נופצה עקב ספר תרגול מילולי שעף דרכה. ברחוב שמחוץ לדלת התנצחו שני מחנות יריבים של תלמידי פסיכומטרי. שני הצדדים נשאו לפידים, קלשונים ושאר כלי עבודה חקלאיים, ההבדל בניהם ניכר בשלטים אותם נשאו – אלו מצד ימין של הרחוב עמדו תחת שלט בו נכתב "פסיכומטרי הוא לא משחק קוביה! אמרו לא לניחושים!". מתנגדיהם מצד שמאל של הרחוב עמדו תחת שלט עליו נכתב בלעז "The End is Nigh!" וזעקו זעקות בגנות בזבוז זמן על ניסיונות לפתירת שאלות פסיכומטרי סרבניות.
"זה יותר גרוע מהפעם בה החל הפולמוס הציבורי כנגד שאלות נפחים..." אמר מורה פרטי לפסיכומטרי בדאגה.
הנהנתי בהסכמה ואמרתי "אז לפחות יכולנו לשכנע אותם שמדובר רק בשרטוטים ולא במיכלים אמיתיים שמסתירים מהם..."
בשלב הזה גם מורה פרטי לפסיכומטרי וגם אני הבנו ששפעת החרדים עברה את גבול הטעם הטוב, ושיותר אין מנוס - יש רק אדם אחד שיכול להשיב את השלום למחוזות מכון הכנה לפסיכומטרי שלנו. ברגל רועדת ניגשתי לשולחן המזכירה, והרמתי את שפורפרת הטלפון. חייגתי "0" לקבלת המוקדנית.

"הגרוע מכל קרה," אמרתי, "העירו את בעל-פסיכומטרי..."

ועד שנברר מה יאמר בעל-פסיכומטרי, אל תשכחו לתרגל.