אני מקנא באנשים. תמיד קינאתי וכנראה שלעולם לא אפסיק. אני מקנא ביום כשם שאני מקנא בלילה. הדשא של השכן לא רק ירוק יותר, הוא גם ריחני ונעים יותר למגע. כשאני נוסע על אופניים, אני מקנא באלו שנוסעים ברכב ממוזג. וכשאני נוהג באוטו כולי קינאה לאלו הרוכבים בחינניות בחוץ. אני קנאי. אבל אין דבר שמחרפן אותי יותר מאנשים שמצליחים יותר ממני, בכל נושא ודבר שהוא. ומה שמעצבן אותי הכי הרבה הוא אנשים שכל דבר בא להם בקלות.
בימים אלו ניגשים המוני אנשים למבחן פסיכומטרי. תלמידי תיכון, חיילים ופליטים מהמזרח כולם עושים אותו מבחן. כשאני עשיתי פסיכומטרי שנאתי את הכיתה, את המדריך, את העפרונות, המחקים ובגדול כל דבר שהזכיר לי פסיכומטרי. הילדים של היום הם לא כמו פעם. ברצינות. הם מתייחסים לפסיכומטרי כאילו היה זה מבחן סודוקו במוסף של יום שישי. כאילו העתיד שלהם איננו תלוי בציון פסיכומטרי. הכול אצלהם "בקטנה אח שלו" ומתמצה ב"זרימה". לאן זורמים ולאח של מי מתכוונים? אני שונא אותם באותה מידה שאני מקנא בהם.
בשבילי הפסיכומטרי היה גיהינום צרוף. עבדתי על עצמי יותר משעבדתי על פרק כמותי כלשהוא. שנאתי להתעורר בימי הקורס פסיכומטרי ופיתחתי סלידה מהאזור הזה בעיר בו הבניין היה מצוי. הייתכן כי הפסיכומטרי נהיה קל יותר? או שמא (וזאת אופציה הרבה יותר מופרכת) אנשים נעשו חכמים יותר? כיוון שאני מסרב לקבל את שתי האופציות, אניח כי מדובר בעניין של גישה כללית. פסיכומטרי כבר לא נתפס בעיניהם כאתגר מעורר בחילה, אלא כעוד שלב פלייסטיישן אותו יש לעבור. ולא סתם אני מזכיר את הפלייסטיישן. רק מהלסתכל על האופציות שלהם אני מחוויר- להתכונן עם אתרים מיוחדים, משחקים מגניבים, אפליקציות ושאר ירקות. למה לא להנות מתהליך הלימוד אם הוא מלווה בכל כך הרבה כיף...
ילדים שמכירים את שנות ה-80 מתוך שידורים חוזרים גרידא, לא מסוגלים לדמיין עולם של קושי. אני לא אומר שפעם היה יותר טוב, אבל היום בטוח יותר גרוע.
בימים אלו ניגשים המוני אנשים למבחן פסיכומטרי. תלמידי תיכון, חיילים ופליטים מהמזרח כולם עושים אותו מבחן. כשאני עשיתי פסיכומטרי שנאתי את הכיתה, את המדריך, את העפרונות, המחקים ובגדול כל דבר שהזכיר לי פסיכומטרי. הילדים של היום הם לא כמו פעם. ברצינות. הם מתייחסים לפסיכומטרי כאילו היה זה מבחן סודוקו במוסף של יום שישי. כאילו העתיד שלהם איננו תלוי בציון פסיכומטרי. הכול אצלהם "בקטנה אח שלו" ומתמצה ב"זרימה". לאן זורמים ולאח של מי מתכוונים? אני שונא אותם באותה מידה שאני מקנא בהם.
בשבילי הפסיכומטרי היה גיהינום צרוף. עבדתי על עצמי יותר משעבדתי על פרק כמותי כלשהוא. שנאתי להתעורר בימי הקורס פסיכומטרי ופיתחתי סלידה מהאזור הזה בעיר בו הבניין היה מצוי. הייתכן כי הפסיכומטרי נהיה קל יותר? או שמא (וזאת אופציה הרבה יותר מופרכת) אנשים נעשו חכמים יותר? כיוון שאני מסרב לקבל את שתי האופציות, אניח כי מדובר בעניין של גישה כללית. פסיכומטרי כבר לא נתפס בעיניהם כאתגר מעורר בחילה, אלא כעוד שלב פלייסטיישן אותו יש לעבור. ולא סתם אני מזכיר את הפלייסטיישן. רק מהלסתכל על האופציות שלהם אני מחוויר- להתכונן עם אתרים מיוחדים, משחקים מגניבים, אפליקציות ושאר ירקות. למה לא להנות מתהליך הלימוד אם הוא מלווה בכל כך הרבה כיף...
ילדים שמכירים את שנות ה-80 מתוך שידורים חוזרים גרידא, לא מסוגלים לדמיין עולם של קושי. אני לא אומר שפעם היה יותר טוב, אבל היום בטוח יותר גרוע.
